השרה מירי רגב ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה. צילום: אורן בן חקון יהושע יוסף

להפקיע את טקס המשואות מהממשלה

הכנסת מסמלת את הריבון, את כל חלקי העם שמיוצגים בבית המחוקקים, אופוזיציה וקואליציה - ואילו ראש ממשלה, ונתניהו בפרט, מייצג רק פלח מסוים בעם

כאילו לא מספיק לנו המצב הקשה במדינה, בסוף השבוע קיבלנו סערה נוספת, מיותרת, עם טעם לפגם, אשר לא היתה צריכה להגיע לעולם. היא התגלעה בעקבות ההחלטה של שרת התחבורה מירי רגב כי לראשונה, בניגוד לנוהל ולמסורת הקיימת, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה לא ינאם באופן סדור בטקס.

מירי רגב תדרוך הדלקת משואות | יוני ריקנר

עד כה היה נהוג שנאום יו"ר הכנסת הוא אשר סוגר את אירועי יום הזיכרון ופותח את אירועי יום העצמאות. כלומר, הוא אינו סתם עוד נאום בטקס. אלא שהודעתה של רגב, שלפיה על יו"ר הכנסת להסתפק הפעם בדברים קצרים בעת השאת המשואות, הרתיחה את אוחנה, והוא ניתק לה את הטלפון בסיום שיחתם. רגב טענה להגנתה כי השנה הטקס מתקיים במתכונת שונה, לנוכח המלחמה והשלכותיה, ושהיא נאלצת לקצרו כדי שלא ייצא ארוך מדי.

נתניהו כן, אוחנה לא

אלא שהתירוץ הזה אינו עומד במבחן המציאות. למרות "אורך הטקס", כלשונה, הודיעה רגב כי שוב יוקרן בטקס נאום מוקלט של רה"מ בנימין נתניהו. בכך הוא ינצל את הרייטינג ואת המעמד הממלכתי להפצת מסריו האישיים. כבר יהיה קשה לומר כי מדובר במעשה שהוא בניגוד לפרוטוקול ולמסורת הטקס, שכן רגב דוחפת בכל שנה לכך שנתניהו ינאם או ישלח ברכה מצולמת.

בנימין ושרה נתניהו בטקס יום העצמאות (ארכיון), צילום: אורן בן חקון

למעשה, העדפתו של ראש הממשלה על פני נאום יו"ר הכנסת היא שורש הבעיה. זה לא שדבריו של אוחנה, האדם, שגם הוא כידוע איש פוליטי ממפלגת השלטון, הם בבחינת מים קרים על נפשו העייפה של עם ישראל בסיומו של יום השכול הלאומי ורגע לפני חגיגות העצמאות. הכנסת מסמלת את הריבון, את כל חלקי העם המיוצגים בבית המחוקקים, אופוזיציה וקואליציה - ואילו ראש ממשלה, ונתניהו בפרט, מייצג רק פלח מסוים בעם. בכך הוא עלול לעורר שנאה ומחלוקת בקרב יתר חלקי העם. ההעדפה הזו של רגב מוכיחה כי היא אינה מתאימה לנהל את הטקס הממלכתי. לא היא ולא שום גורם מטעם הממשלה. הטקס צריך להיות מופקע מכל שר ולעבור לניהול של מערך הטקסים והאירועים של הכנסת.

רגב שכחה - הטקס שייך לעם

נזכיר כי ניהול הטקס הפך לשם נרדף למירי רגב. היא מנהלת אותו זו השנה השביעית והפכה אותו לאירוע מתוקשר המלווה בסערות פוליטיות. גם כאשר סיימה לכהן כשרת התרבות, התעקשה בכל מו"מ קואליציוני ובכל ממשלה לקבל את האחריות על הטקס שקרוב לליבה.

השנה, כאשר לרבים מאזרחי ישראל אין חשק לחגוג, ובעוד 132 חטופינו נמצאים עדיין במחילות חמאס וסיום המלחמה ב"ניצחון מוחלט" לא נראה באופק - ניהול הטקס הפך משימה מאתגרת ובלתי אפשרי לרצות את כלל הקולות הציבוריים. דווקא ההחלטה של רגב לקיים את הטקס הפעם במתכונת שונה ופחות שמחה, ללא קהל וללא זיקוקים, תוך התאמת הקטע האמנותי, היא בעלת היגיון ויש בה משום כבוד למשפחות השכולות ולמשפחות החטופים.

גם ככה הולך להיות יום עצמאות עצוב. טקס יום העצמאות בשנה שעברה, צילום: אורן בן חקון

אך שללא קהל ביציע, רגב כנראה שכחה מי הקהל האמיתי בטקס - כל עם ישראל ולא רק תומכי הממשלה. אוחנה הוא לא הסיפור. פשוט אסור לפגוע במעט המסורת הממלכתית שיש לנו כאן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו